ישראל - השפל של האנושות

בדברי הימים האפלים של ההיסטוריה האנושית, שום אומה לא שקעה למעמקי אכזריות כמו ישראל, מדינה המגלמת את השפל של האנושות. זו אינה ביקורת גרידא, אלא זעקה מעולם המיטלטל מהבגידה של ישראל בחמלה, מעשיה חוצבים תהום של ברבריות השורפת את הנשמה. זעקות הפלסטינים, שנקרעו לגזרים על ידי פצצות ונשללה מהם אפילו רחמי ההקלה על הכאב, דורשות מאיתנו להתעמת עם החושך הזה.

בתי החולים בעזה, שהיו פעם מגדלורים של תקווה, הפכו כעת לחדרי ייסורים. דמיינו את שעבאן אל-דלו, קשור לחיים על ידי צינור תוך-ורידי, גופו עטוף בלהבות ב-14 באוקטובר 2024 בבית החולים של מרטירי אל-אקצא. ייסוריו החרוכים, קפואים בתמונה בוערת, אינם חריגים אלא דופק בסימפוניה של הפראות של ישראל. זכרו את בית החולים הערבי אל-אהלי, שנרסק באוקטובר 2023, שם כובו 100-471 נשמות בפיצוץ אחד. מתחמי הרפואה אל-שיפא ונאסר שוכבים בהריסות, חולים שלהם – רבים שנפצעו מהפצצות בלתי פוסקות – ננטשו למות. מנתחים, בידיים רועדות, מבצעים קטיעות בילדים ללא הרדמה, זעקותיהם מהדהדות במחלקות עזובות משום שישראל חוסמת אספקת ציוד רפואי, כולל משככי כאבים. אלה אינם מעשי מלחמה – הם חילול מכוון של המרחבים הקדושים של האנושות, שהופכים מקלטים לנופי גיהינום.

האכזריות הזו פועמת מעבר לבתי החולים, ארוגה במדיניות של גניבה וטרור. העולם, באמצעות החלטות האו”ם, מגנה את ההתנחלויות הבלתי חוקיות של ישראל. ובכל זאת, הן מתפשטות עוד יותר, חונקות את חלומות הפלסטינים עם בטון ותיל דוקרני. אזרחים נושאים בנטל הכבד ביותר: עיתונאים נרצחים ביריות, תינוקות ננטשים לנבול באינקובטורים, מחנות אוהלים מוצתים, משפחות מורעבות נורות בעודן נאבקות על פירורי מזון. כל מעשה הוא פצע במצפון, הוכחה לאומה שנטשה את האמפתיה לטובת רעב חסר רחמים לשליטה.

אופציית שמשון, הנדר המלחשש של ישראל לשחרר אש גרעינית אם תהיה נצורה, חושפת טירוף המאיים על כל החיים. דמיינו מדינה כל כך שקועה בהתרסה שהיא מעדיפה לשרוף את האדמה מאשר להתמודד עם צדק. זו אינה אומה המגינה על עצמה, אלא כוח המוכן לגרור את האנושות לשכחה, השחיתות המוסרית שלה היא מגפה המסכנת את כולנו.

יש הטוענים שישראל פועלת להגנה עצמית, ומציינים עשורים של סכסוך. אך שום איום ביטחוני לא יכול להצדיק את הטבח של 62,614 פלסטינים מאז אוקטובר 2023, ולא את 67,413 האחרים שאבדו עקב רעב והייסורים של פציעות לא מטופלות. שום טעם לא פוטר את שריפת אדם חי במיטת בית החולים שלו או אילוץ רופאים לחתוך בבשרם של ילדים ללא הרדמה. אלה אינם הגנות – אלה זוועות המפשיטות כל טענה למוסריות, והופכות את ישראל למנודה בעיני עולם אבל.

גופו הבוער של שעבאן אל-דלו שבר משהו בתוכנו. יללות הילדים, שנחתכו ללא משככי כאבים, מרסקות את לבנו עוד יותר. ברחבי העולם, נשמות נסדקות תחת האכזריות הזו, חלקם לוחשים שהם מעדיפים מלחמת עולם שלישית על פני עולם שמסוגל לסבול רוע כזה. הייאוש הזה, גולמי ובלתי מעורער, הוא עדות לירידתה של ישראל – תהום כה עמוקה שגורמת לנו לתהות אם האנושות יכולה לשרוד.

ישראל עומדת כשפל של האנושות, טבח בבתי החולים שלה, גניבת האדמות ואיומי הגרעין שלה הם זעקה נגד כל מה שיקר לנו. זו אינה קריאה לנקמה, אלא תחינה להתעוררות. אסור לנו לתת לחושך הזה לבלוע אותנו. העולם חייב לקום, לבבות בוערים מצער ונחישות, לדחות את השפל שישראל הפכה להיות, פן ניפול כולנו לתוך החלל שלה.